הכתבה המלאה פורסמה בירחון "משוב חקלאות", בגיליון מס' 230

"הוכחנו שהבוצה היא משאב לאומי"

"המאבק החל לפני שנתיים בערך", משחזר משה ברוקנטל, מנכ"ל "מגדלי דרום יהודה", שפתח במאבק למען הפיכת בוצת השפד"ן לקומפוסט עבור החקלאים ונגד הקמת משריפה, שהייתה אמורה לשרוף את הבוצה * "למעשה", הוא אומר, "עד לפני שלושה חודשים - היינו בטוחים שאין לנו סיכוי להצליח במאבק * משה הצליח לרתום את משרד החקלאות והירוקים למאבק וזה הוכיח שמדובר במשאב לאומי, ושהחקלאים יוכלו לקלוט את כל כמות הקומפוסט שתיוצר " * משה יצא מהמאבק כשידו על הבוצה   

באמצע חודש פברואר הופיעה ב"ידיעות האחרונות" מודעת צבע בגודל עמוד, שבראשה התנוססו הלוגואים של העמותה הירוקה "אדם, טבע ודין" (אט"ד) ושל איגוד ערים דן לביוב ולאיכות הסביבה. במודעה צוין בגאון, כי נפלה ההחלטה ללכת על פתרון של הפיכת בוצת השפד"ן (שפכי גוש דן) לקומפוסט למטרות חקלאיות.

מי שאינו בקיא בנושא ושקרא את המודעה לראשונה, קיבל את הרושם האידילי שהכל נהדר: שנציגי אט"ד ונציגי האיגוד ישבו אחר הצהרים והחליטו יחדיו לבחור בפתרון האקולוגי של הפיכת הבוצה לקומפוסט ובא לציון גואל.

המציאות רחוקה מרושם זה עשרות מונים. הרחק מתל-אביב, בחבל יואב-יהודה, ישב לו משה ברוקנטל, מנכ"ל מגדלי דרום יהודה, הביט במודעה הגדולה (והיקרה) וחייך בהנאה. עבורו, היה זה סופו של מאבק ארוך ומר, בו החל לפני למעלה משנה, נגד כוונת איגוד ערים דן לביוב להקים משריפה, לטיפול בבוצה.

ברוקנטל היה במצב רוח מרומם, לאחר פרסום המודעה, שהודיעה על ההחלטה ללכת לפתרון חקלאי: "צריך להבין שהתחלתי את המאבק, זה נכון, אבל עזרו לי אנשים רבים אחרים שבלעדיהם ספק אם הייתי מצליח להביא לשינוי: הגופים הירוקים, עיריית ראשון לציון ששינתה את דעתה בתהליך, משרד החקלאות. עכשיו אני מרגיש תחושת סיפוק גדולה מאוד".  

מה היא בכלל בוצה? זוהי הפאזה המוצקה, הנוצרת במהלך הטיפול בשפכים ונותרת בסופו. מפעל השפד"ן מקבל כ-340,000 מ"ק שפכים ליום ומייצר בסוף התהליך כ-15,000 מ"ק בוצה ליום (בריכוז של 1% חומר יבש) כאשר עודף הבוצה המשופעלת הביולוגית השניונית בלבד, מסולק במשאבות לים, דרך צינור באורך 11 ק"מ, המסתיים במערכת פיזור, בעומק 38 מטרים.

המוצא הימי מאושר כיום ע"י השלטונות כפתרון זמני לסילוק עודף בוצה, בהיתר המתחדש מעת לעת ע"י הוועדה הבין- משרדית למתן היתרים. לפני כשנתיים-שלוש החל האיגוד לקדם תוכנית להקמת מפעל לשריפת בוצת שפכים באזור גוש דן, בעלות של מאות מיליוני שקלים.

משה ברוקנטל פנה לפני כשנה וחצי ל"משוב חקלאות" וטען בפנינו כי החלופה של הפיכת השפכים לדשן היא זולה ומועילה יותר. אין כל ספק שמדובר במקור לא אכזב של בוצה, שבמידה ותהפוך לקומפוסט זול. המשמעות הישירה עבור החקלאים היא הוזלה ניכרת בעלויות הגידול וכתוצאה מכך, הוזלה של עלות המוצר החקלאי, יתרון נוסף בתחרות על מדפי התוצרת החקלאית ברשתות המזון האירופאיות.      

אבל באיגוד ערים דן לביוב חשבו על פתרון אחר לגמרי: הקמת הקמת מתקן לשריפת הבוצה של השפכים באזור גוש דן. ההכנות להקמת מתקן השריפה היו מוקדמות ולמעשה כשברוקנטל פתח במאבק הוא היה כבר באיחור עצום. האיגוד כבר העביר החלטות בוועדת התכנון המקומית של ראשל"צ, כולל בדיקה שביצע מטעמו, על השפעה סביבתית שתהיה לפרויקט.

ל"משוב חקלאות" שפנה בזמנו לאיגוד, נאמר שלא לציטוט כי הפתרון החקלאי יגרום ל...

הכתבה המלאה פורסמה בירחון "משוב חקלאות", בגיליון מס' 230